אודי אבן היה אמן שעבד בחומר, קדר וירטואוז, חבר בקבוצת "זיק", עד למותו בטרם עת לפני כעשור.

אודי נחשב למאסטר בקדרות, בעל יכולת טכנית יוצאת דופן. הווירטואוזיות שהפגין בעבודתו על האבניים, לצד כשרון התנועה וההופעה הטבעיים שבהם ניחן, הפכו אותו לדמות בלתי נשכחת במיצגים של קבוצת זיק, מקבוצות האמנים הוותיקות והידועות בארץ.

אבן גדל בחולון, שירת בנח"ל ובמסגרתו חי בקיבוץ מגן ועבד ברפת. עם סיום שירותו הצבאי החל ללמוד קדרות אצל קדר פלסטיני בעזה. אבן התלבט בין לימודי משחק ואמנות, לבסוף הנטייה לאמנות הכריעה וב- 1984 החל את לימודיו בבצלאל במחלקה לקדרות וסיים בהצטיינות.

עבודות הקדרות החשובות שיצר בסיום לימודיו, היו קדירות שעל המכסים שלהן הוצבו פסלי בהמות בעלות קרניים, כמו יעלים, פרות או איילים. בסדרת המשך נשאו המכסים רק את קרניי הענק של היעלים. בבהמה שהייתה בוודאי ביטוי לעבודתו כרפתן הדהדו גם החיות המקרינות הרבות שמופיעות בפסלים, בתבליטים ובגלילי חותם של התרבויות העתיקות המקומיות.

אבן, שאהב ליצור בשיתופי פעולה הצטרף לקבוצת זיק במהלך לימודיו והיה לדמות מרכזית במיצגים שלהם. "הוא היה הפרפורמר הטוב ביותר בזיק" מספרים חברי הקבוצה. הוא נע בגמישות כרקדן, חש את הקהל ומשך אותו בחבלי קסם. יצירת כלי על האבניים הפכה למרכז המיצג "אנרזיק".

אודי היה למסטר השולט במדיום הקראמי וייצר כלים גדולים במיוחד הדורשים מיומנות עשייה גבוהה וכוח פיזי רב. הדים למיתוס מצרי עתיק עולים מכדים גדולים, שבחומר מהם עוצבו הוטמנו זרעי צמחים. בדומה לזרעי דגן שנטמנו בארונות קבורה ששימשו בפולחן אוזיריס, אל הדגן המצרי. הכדים העצומים שאודי יצר העטו פרווה ירקרקה של אזובים שנשתמרו כל עוד הושקו במים. היצירות הוצגו בין השאר בתערוכה "עולמות נפרדים", 1994, במוזיאון תל אביב לאמנות, שאצר איתמר לוי.

בעבודתו האמנותית שיתף פעולה עם אמנים אחרים והיה למנטור לצעירים מוכשרים בתחילת דרכם. הוא יצר עבודה משותפת עם שרון קרן שהוצגה בביאנלה השנייה לקרמיקה בשנת 2002  – ״שיעור מולדת״, מפת ארץ ישראל של גבולות 67, העשויה מטין מתפורר וסדוק. יחד עם אלי אלישר, אף הוא חבר מייסד בזיק, הקים מפעל לקרמיקה מסחרית "אדמה". הוא שיתף פעולה גם עם תלמידיו, אחד הפרויקטים נעשה עם תלמידו עודד אדמוב,  יחדיו יצרו אלף קערות (בולים) בגודל כף יד שכל אחת עוצבה וזוגגה באופן ייחודי. כרבות מיצירותיו הקראמיות האחרות, הפרויקט ניצב על התפר שבין אומנות הקדר המסורתית – יצירת כלים שימושיים רבים ככל האפשר, לשם מכירה ומצד שני התצוגה של 1000 הקערות בבת אחת, מוצבות על עדני רכבת הזמינו את הקהל להתבוננות במכלול הקערות כיצירה אחת כוללת המורכבת מפרטים קטנים הנבדלים זה מזה בהבדלים דקים, מעודנים. בשנת חייו האחרונה החל אודי לחקור את הפורצלן. החומר העדין והפריך קשה מאוד לשליטה ולעיבוד, אודי ניסה ליצור ממנו כלים גדולים אך נכשל שוב ושוב. קריסת הכלים על האבניים, הובילה אותו לתלות את האבניים על התקרה וליצור את הכלים מלמעלה למטה בעזרת כוח המשיכה. כמה מהכלים האלה, יפים מאד וטובים עדיין בסטודיו שלו, מעידים על דרך חדשה ומרתקת שאודי היה בעיצומה.

אודי נפטר במפתיע בגיל 44, בתחילת השיא של הקריירה שלו.